לא נשכח את בית הערבה

בית הערבה הוא שיר שכל הזמן שומר את הזכרון חי.

הקול הרך של אריק איינטשיין מלטף את האזור שבו תמיד יש פצע ונדמה כאילו לרגע אפשר להרגיש שהכל נרגע. כשפתחתי את מילות השיר ברשת, גיליתי את מילותיו האמיתיות של החלק שתמיד זמזמתי בשיר כי לא הבנתי במה מדובר, אולי משום שנולדתי ב1991 ו״אסדת האשלג הלוהטת מן החום , נוסדה ב1929.

בלב המדבר, התנשא פלא יוצא דופן של הטבע, אסדת מלח ענקית.

האסדה הפכה בתוך שנים מספר מהקמתה לגדולה ולמצליחה בתעשיות ארץ ישראל לפני הקמת המדינה - כמחצית היצוא מהארץ הייתה מתוצרתה, מטורף לא? אסדת המלח נבנתה בתוך בארץ חרבה, אז לא היה טמבור כדי לקנות גנרטור לפני האיראנים ולא החביאו והחקלאות הייתה ההיטק של היום בתוך החורבן והשממה החרבתית שמותירה המלחמה שלנו עכשיו הארץ החרבה שלנו נראית ומרגישה מעט אחרת ועדיין מצאתי השראה ונחמה דרך סיפור אסדת המלח, זה סיפור על החברה הישראלית, על היצירתיות והכח שלנו להפוך להיות גאווה ותקווה, תקווה שהיום אם היא הייתה שישיית מים בסופר כוךם היו קונים, אבל היא לא בסופר היא בשירים שלנו, בנוף המוזיקלי הזה שעושה לרגע קטן, שקט בלב, מדבר שהוא חלום וסיפור על ניצחון שנותן המון המון תקווה.